החלטה בתיק בש"פ 7625/04

1.        בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' אלון) מיום 13.7.2004, אשר דחה את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה קודמת שניתנה ביום 14.6.2004, בדבר שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

           העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בשל שורה של עבירות אותן ביצע, על-פי הנטען, במהלך מרדף שניהלה אחריו המשטרה ביום 18.4.2004 בכביש באר-שבע דימונה. תחילתו של המרדף בכך שהעורר, עת נהג ברכב טויוטה לכיוון דימונה, לא ציית לשוטר שסימן לו לעצור, לאחר שהבחין כי הוא איננו חוגר חגורת בטיחות. באותו שלב, כך על-פי כתב-האישום, סטה העורר לעבר השוטר בפתאומיות במטרה לפגוע בו ולהימלט. לאחר מכן חלף העורר בין שני כלי רכב משטרתיים אשר ביקשו לחסום את הכביש ולעצרו, תוך שהוא נוסע במהירות של כ-170 קמ"ש. השוטרים, בשני כלי הרכב המשטרתיים, דלקו אחריו והעורר המשיך בנסיעתו המסוכנת והפרועה אל תוך מתחם פחונים באזור צומת נבטים, תוך שהוא מתמרן בין הפחונים ומסכן את הולכי הרגל שהיו במקום. באותו שלב השתתף במרדף גם מסוק משטרתי, אך העורר סירב לכל קריאות הכריזה וסימוני האורות של השוטרים לעצור והמשיך בנסיעה עד שנעצר בשל התפוצצות צמיג ברכבו ופגיעה במיכל השמן. בגין המעשים המיוחסים לו כמפורט לעיל, מואשם העורר בשתי עבירות של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, שביצע כנטען כלפי השוטרים שבהם נתקל. כן הוא מואשם בהפרעה לשוטר, במעשי פזיזות ורשלנות ובנהיגה ללא חגורת בטיחות.

2.        בדיון מיום 21.4.2004 בעניין מעצרו של העורר עד תום ההליכים הפליליים נגדו, הסכים בא-כוח העורר כי לצורך בקשת המעצר קיימות ראיות לכאורה וכי נוכח העבירות המיוחסות לו קמה עילת מעצר. יחד עם זאת, ביקש בא-כוח העורר לבחון את חלופת המעצר שהוצעה באותו שלב, ולפיה ישהה העורר בביתו בהשגחת אחיו ואף יתאפשר לו לצאת עם האח לעבודה בתחנת דלק על כביש דימונה באר-שבע. בית-המשפט דחה את החלופה המוצעת בקובעו, כי אין בה אלמנט של פיקוח או ערובה, אשר ישיגו את מטרת המעצר ויבטיחו את הציבור מפני מסוכנותו של העורר. באותה החלטה הדגיש בית המשפט כי מדובר בחלופה הממוקמת בזירה שבה בחר העורר, על פי הנטען, לבצע את מעשי העבירה המפורטים בכתב-האישום. לפיכך דחה בית המשפט את החלופה המוצעת, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.        כחודש לאחר מכן הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.4.2004 והציע חלופת מעצר לפיה ישהה בבית השייח' אבו-ג'אמע בערערה. בית-המשפט דחה בקשה זו בהחלטתו מיום 31.5.2004, בקובעו כי גם חלופה זו לא תסכון משום שהשייח' הנכבד הינו בן 72 שנה, אינו מכיר את העורר ואינו מודע לעבירות שבהן הוא מואשם. בעקבות ההחלטה מיום 31.5.2004 הוגשה על ידי העורר בקשה נוספת לעיון חוזר והפעם הציע העורר כחלופות מעצר אנשים שונים הגרים במיתחם שבט אלהוואשלה. בקשה זו נדחתה אף היא על ידי בית-משפט קמא בהחלטתו מיום 14.6.2004, בנימוק שהמיתחם המוצע מצוי בסמוך לזירת האירועים נשוא כתב-האישום. עוד קבע בית-משפט קמא כי החלופות שהוצעו במסגרת הבקשה הנוספת אין בהן גורם מפקח או ערובות כלשהן המניחים את הדעת להרחקת מסוכנותו של העורר.

4.        הערר שבפניי עוסק בהחלטה אשר ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בבקשה נוספת, רביעית במספר, שהגיש העורר לעיון חוזר בעניין חלופת מעצר. הפעם הציע העורר חלופה לפיה ישהה בביתו של מר יוסף אבו-עסה מן הישוב תל-שבע, המצוי, לדבריו, במרחק של כ-20 ק"מ מביתו. בהחלטתו מיום 13.7.2004 קבע בית-משפט קמא, כי חלופה זו אף היא אינה מתאימה בציינו כי קירבת מקום מגוריו של אבו-עסה לאזור מגוריו של העורר, אינה מנטרלת את מסוכנותו של העורר ואינה מקטינה אותה. כן הוסיף בית-המשפט וקבע כי לא מצא בחלופה המוצעת אלמנט של פיקוח נאות כנדרש.

5.        בערר שבפניי מדגיש בא-כוח העורר את גילו הצעיר של העורר, שהוא כבן 19 שנים ואת העובדה שאין לעורר עבר פלילי וזו לו ההסתבכות הראשונה עם החוק. עוד הוא טוען, כי אבו-עסה נחקר בבית-משפט קמא לעניין הפיקוח על העורר ולא נמצא בו כל דופי.

           דין הערר להידחות.

           מתוך הטיעונים שבאו בפניי ומתוך החומר שהוצג לי עולה, כי באזור שבו בוצעו העבירות המיוחסות לעורר התפתח מנהג מגונה של מרדפים שאותם מנהלים תושבי המקום עם המשטרה והדברים עולים מתוך תשובותיו של העורר בחקירתו מיום 18.4.2004. העורר נשאל כיצד זה עבר במהירות כזו ליד מקום מיושב ובסמוך להולכי רגל והשיב:

"...לא שמתי לב כמה אנשים היום בחוץ אבל כשהם רואים מרדף כולם יוצאים בשביל לראות את המרדף.

ש. איך אתה יודע שאם יש מרדף אז כולם יוצאים לראות את המרדף?

ת. אנחנו כל הבדואים אוהבים לראות מרדפים זה הכיף שלנו בגלל זה אמרתי לך כך."

           מסוכנותו של העורר ברורה היא נוכח המהירות הרבה שבה נסע, נוכח התעלמותו מן השוטרים שניסו לעצרו ונוכח סכנת הפגיעה המוחשית אליה חשף אותם ואת הולכי הרגל שהיו בנתיב מנוסתו. נוכח דברי העורר בחקירה, כפי שצוטטו לעיל, מתוסף נופך נוסף אל מסוכנותו שכן, כך מתברר, אין מדובר באירוע מקרי חד פעמי אלא באירועים חוזרים של מרדפים, שעל-פי טענת העורר מפיקים מהם תושבי האזור הנאה. בנסיבות אלה, צדק בית-משפט קמא בסרבו לקבל איזו מחלופות המעצר שהוצעו עד כה ולו מן הטעם שכולן כאחת מצויות בקרבת מקום מגוריו של העורר. אכן, לא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר בדרך של חלופת מעצר באותו אזור שבו התקיים המרדף המסוכן נשוא האישום שם יש חשש שמא יתפתה העורר לקיים מרדף נוסף.

           יתרה מכך, ולמעלה מן הדרוש, יש לציין כי בניגוד לטענת בא-כוח העורר לא נמצא אבו-עסה כמפקח מתאים גם בשל נתוניו האישיים בהיותו מובטל ואב ל-10 ילדים, אשר הצהיר בפני בית-המשפט כי אין לו כתובת מדויקת.

6.        הערר נדחה, אפוא, מן הטעמים שבוארו לעיל. יחד עם זאת, נוכח גילו הצעיר של העורר ונוכח עברו הנקי לא מן הנמנע הוא כי בית-משפט קמא ישוב וישקול בחיוב חלופת מעצר, ככל שתוצע כזו, בעיר אחרת והרחק מ"זירת המרדפים" אשר בה התנהל, כנטען, המרדף נשוא כתב-האישום שבכאן.

           ניתנה היום, ‏ו' אלול, תשס"ד (23.08.04).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: